סלע ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

א. מבוא

לפניי תביעה כספית בסך 641,479 ₪, שהגישו התובעים כנגד הנתבעת בהליך של סדר דין מקוצר לתשלום תגמולי ביטוח בגין פוליסה לביטוח חיים מיום 1.12.90 (להלן: "הפוליסה"), לפיה בוטח המנוח גיורא סלע ז"ל (להלן: "המנוח").

התובעים, רעייתו ובנו של המנוח הינם המוטבים על פי הפוליסה.

במסגרת כתב התביעה המתוקן אשר הוגש על ידם טענו התובעים כי הסכום אותו היה על הנתבעת לשלם לידיהם על פי הפוליסה עומד ע"ס 1,026,811 ₪, בעוד שהועבר לידם סכום חלקי בלבד שאינו שנוי במחלוקת, ואילו יתרת תגמולי הביטוח שנותרה לתשלום עומדת ע"ס 513,455 ₪. בנוסף עותרים התובעים במסגרת כתב התביעה המתוקן לתשלום פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון בסך 128,024 ₪, וכן לתשלום ריבית מיוחדת בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח.

הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן אשר נתמכה בתצהירה של גב' חני שבבו. כן צורפה לבקשה חוו"ד אקטוארית אשר נערכה על ידי אקטואר חיצוני על פי בקשת הנתבעת.

בדיון מיום 2.2.10, ובהתאם להחלטתי ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן כנגד התביעה. במסגרת החלטתי ציינתי כי הנני סבור כי ככל שלא תתקבל על ידי הצדדים המלצתי למינוי בורר או מומחה מתחום הביטוח, הרי שהמחלוקות בין הצדדים טעונות בירור במסגרת הליך של הוכחות.

במהלך הדיון דחה ב"כ התובעים את הצעתי למינוי בורר או לחילופין מומחה אשר יבחן את טענות הצדדים, לרבות הטענות החשבונאיות שהועלו על ידם. ב"כ התובעים שב וטען כי בסיס המחלוקת הנטועה בין הצדדים הינה משפטית (ראה עמ' 2 לפרוטו' מיום 2.2.10). ב"כ התובעים חזר על הדברים גם בדיון הקדם המשפט מיום 6.6.10, שם טען כי: "לא הסכמתי למינוי בורר או מגשר כיוון שעניין המחלוקת היא עקרונית משפטית ולא חשבונאית. אין הפרשים גדולים לעניין החישוב עצמו, אנו חלוקים לעניין ההגדרה בפוליסה". (ראה עמ' 3 לפרוטו' מיום 6.6.10).

מנגד, הצהיר ב"כ הנתבעת כי אינו מתנגד להצעת בית המשפט למינוי מומחה בתחום ביטוח החיים.

בהתאם לאמור, הוריתי לצדדים להגיש סיכום טענותיהם בכתב.

ב. טענות הצדדים בתמצית

עיקרה של המחלוקת בין הצדדים נעוצה בטענת התובעים לפיה תגמולי הביטוח היו צריכים להשתלם לידיהם על בסיס פרמיה גבוהה יותר העומדת ע"ס 5,362 ₪, מזו אשר שולמה בפועל העומדת ע"ס 3,279 ₪. כפי טענתם, מדובר בפרמיה אשר היתה אמורה להיות משולמת על ידי בעל הפוליסה שהינו מעבידו של המנוח.

לטענת התובעים הפרמיה כפי שהועברה לנתבעת על ידי מעבידו של המנוח, על בסיסה כאמור חושבו תגמולי הביטוח, הינה נמוכה באופן משמעותי מן הפרמיה אשר היה עליו להעביר בהתאם למשכורתו של המנוח בחודש 6/06.

התובעים שבים וטוענים כי סעיף 19א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), מטיל על הנתבעת כמבטחת אחריות לתשלום מלוא תגמולי הביטוח וזאת אף במקרה בו המעביד אינו מעביר את הפרמיות אותם התחייב להעביר למבטחת.

בפי התובעים טענות נוספות לעניין אופן חישוב התשלום, לרבות קיזוזה של יתרת הלוואה נטענת שנטל המנוח. התובעים כופרים בעצם זכותה של הנתבעת לבצע הקיזוז.

התובעים עותרים בנוסף לפיצוי בגין נזק שאינו ממון בסך 128,024 ₪, וכן לתשלום ריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח.

הנתבעת טוענת מנגד כי הוראות הפוליסה קובעות במפורש כי סכום הביטוח היסודי נגזר מהפרמיה החודשית ששולמה, גילו של המבוטח באותו מועד וכן בהתאם לטבלה שצורפה לפוליסה.

כן מוסיפה וטוענת הנתבעת כי סעיף 19א לחוק הגנת השכר לא נועד לכך שקופות הגמל תבדוקנה מידי חודש בחודש את תלושי השכר של העובדים ותפעלנה כנגד מעבידים במידה וחרגו מתשלום הפרמיה, שעה שזו משולמת כסדרה ובאותו סכום על פני שנים רבות.

זאת ועוד, טוענת הנתבעת כי המנוח שימש כמנכ"ל החברה בה עבד ולפיכך לא ניתן לטעון כי לא ידע מהו גובה תשלומי הפרמיה אשר הופרשו על ידי מעסיקו לטובת הפוליסה.

לטענת הנתבעת סכום הביטוח המלא לפי תנאי הפוליסה הינו בסך 618,289 ₪, כאשר מסכום זה נוכתה יתרת הלוואה שנטל המנוח בסך 96,371 ₪; כן נוכה סכום פרמיה שלא שולמה לפוליסה, אולם סכום זה הוחזר לידי התובעים בעקבות פנייתם; כן שולם לידי התובעים סך של 92,743 ₪, בגין ביטוח נוסף, מוות ומחלות קשות.